איסור אכילת דם

איסור אכילת דם

"ואיש איש מבית ישראל… אשר יאכל כל דם ונתתי פני בנפש האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה. כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר. על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם… ואיש איש מבני ישראל… אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר…" (יז,י-יד).

בפסוקים אלו התורה קובעת יסוד, ואותו היא מרחיבה ומסבירה. והיסוד הוא "כי נפש הבשר בדם הוא". כלומר, נפש בעלי החיים תלויה בדם [עיין על כך ברמב"ן].

מכלל זה נובעים שלשה דינים:

א.

אסור לאכול דם של בעל חי.

ב. זורקים את דם הקרבן על המזבח לכפר על האדם, וזו לשון רש"י "תבוא נפש ותכפר על נפש".

ג. צריך לכסות את דם החיה והעוף הטהורים.

התורה בפרשתנו מצד אחד מזהירה את האוכל דם בעונש כרת ומצד שני מסבירה מדוע אסור לאכול דם ואף מרחיבה ונותנת דוגמאות נוספות.

שכר ועונש

בחומרת העונש של האוכל דם כתב רש"י "ונתתי פני - פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי ועוסק בו [באוכל דם]". עונש נורא וחמור, מהי מטרת אזהרה זו?

נלע"ד בעזה"י שיש שתי מטרות:

מטרה ראשונה -ליצור הרתעה מעשיית החטא עקב העונש הכבד - הפחדה.

מטרה שניה - ללמד את בני ישראל עד כמה חמור חטא זה בעיני הקב"ה, ולכן האדם שאוהב את האמת לא יעשה חטא זה, וכן אדם שאוהב את הקב"ה לא יחטא.

 

לכל דור "שפה" שונה

לעומת פרשתנו, בפרשת ראה (דברים יב,כג-כה) התורה מזהירה על הדם ולא כותבת עונש לאוכל מן הדם אלא רק כותבת את השכר למי שמונע עצמו מאכילת דם ככתוב "לא תאכלנו, למען ייטב לך ולבניך אחריך".

אולי אפשר להסביר שהבדל זה נעוץ בעובדה שספר ויקרא נאמר לדור המדבר, דור שגדל רוב ימיו כעבד, שאליו צריך לדבר גם בלשון קשה והפחדה כיון שהוא רגיל לשפה זו, לעומת ספר דברים שנאמר לדור הנכנס לארץ, דור שלא חונך במצרים להיות עבד במשך עשרות שנים, ולדור כזה ראוי יותר לדבר על השכר ולא על העונש. זהו דור שהוא בן חורין שאינו פוחד מעונש כמו דור המדבר, אבל ישמח לקבל שכר.

גם בימינו ישנם אנשים שהעונש משכנע אותם יותר ויש אנשים שלא פוחדים מעונשים אבל עושים דברים כדי לקבל שכר, ויש אנשים שעושים מאהבת האמת ומאהבת הקב"ה, שהיא האמת המוחלטת.

הדגשה שהאיסור חל גם על הגרים

התורה בפרשתנו כותבת פעמיים שאיסור אכילת דם שייך גם בגרים, ככתוב "ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם… כל נפש מכם לא תאכל דם והגר הגר בתוככם לא יאכל דם" (יז,יא-יב). מדוע דוקא באיסור זה התורה מדגישה שהאיסור חל גם על גרים?

נלע"ד בעזה"י לענות כך: כיון שהתורה כתבה את טעמו של איסור זה, והוא משום, שהנפש של הבהמה תלויה בדמה, היה מקום לחשוב שאיסור זה אינו שייך לגבי הגרים, כיון שהיה מקום לחשוב שגר נשאר כמו גוי בגופו ונפשו, וכמו שלגוי מותר לאכול דם ונפשו לא נפגמת מאכילת דם כך גם נפשו של גר לא נפגמת מאכילת דם ולכן מותר לו לאכול. אולי זו הסיבה שהוצרכה התורה לחדש לנו שאיסור זה נאסר גם על הגרים.

האם באמת נפשו של הגר משתנית כאשר הוא מתגייר? התשובה לכך בודאי עמוקה, ואין אני יודע לה תשובה, אמנם רציתי לכתוב את שיטתו של ריה"ל בכוזרי לגבי מעלתו של הגר אשר יתכן שהיא קשורה לשאלה זו, וזו לשונו "ואילו הגרים - תכלית אפשרותם בקבלם מבני ישראל את תורתם היא להיות לחסידים ולחכמים, אך לא לנביאים" (א,קטו). לפי הכוזרי, גר לא יכול להיות נביא. הרמב"ם חולק על כך וסובר שגר יכול להיות נביא.